<h1>סמ"ג לאוין סימנים ע'—ע"ה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
תניא (ביצה כ"ו ב') היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות גרוגרות, ענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקים לא יאכל עד שיזמין, ואפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה, בגרוגרות וצימוקים אוסר (שם מ' ב') (בה"ג דף ל"ה ג'), ובירושלמי (ביצה פ"ד ה"א) גרסינן מאי שנא הני הואיל ומסריחות בינתים. אמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגול לביצתה ותורי לרדיא ותמרי דעיסקא באנו למחלוקת ר' יהודה ור' שמעון, דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר ורבי שמעון שרי והלכה כרבי שמעון בכל איסורי מוקצה בר ממוקצה מחמת איסור (קנ"ז א') (בה"ג שם), דדחייה בידים (שם תד"ה לבר).
<h2>דף כט.</h2>
אין מבקעין עצים מסדרי הקורות (ביצה ל"א ב') מפני שהן מוקצין מחמת חסרון כיס דאפילו רבי שמעון מודה (ביצה ב' ב' תד"ה אין), ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב (ביצה שם) מפני שהוא נולד, אכל אגוזים ותמרים ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן (ע"פ רמב"ם יו"ט פ"ב הל' י"ב ע"ש) מפני שהן נולד (רש"י ד"ה אכלן). מסקינן בפרק קמא דביצה (ח' א') המכניס עפר מערב יום טוב אם ייחד לו קרן זוית הרי זה מוכן ומותר לטלטלו ולעשות בו כל צרכיו (שם הל' י"ח ע"ש) וכן אפר [הכירה] שהוסק [בערב יום טוב מוכן, ושהוסק] ביום טוב כל זמן שהוא חם כדי לצלות בו ביצה מותר לטלטלו דעדיין אש הוא ואם לאו אסור לטלטלו מפני שהוא נולד (רמב"ם שם).
<h2>דף ל.</h2>
אין מסלקין פי הנר למעלה כדי שתכבה ואין מסירין את השמן ממנה (רמב"ם יו"ט פ"ד הל' ג'), גרסינן בפרק יום טוב (ביצה כ"ב א') מעשה בעולא שבא ללון ביום טוב בבית רב יהודה ובא שמש של עולא וזקף הנר לגרום הכיבוי על ידי שיסתלק השמן לאחריו ולא ימשך אל הפתילה והקשה רב יהודה לעולא מדתניא הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנה חייב משום מכבה, לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ואם כן לרבי שמעון פטור אבל אסור כמו שמוכיח בפרק שני דשבת (ל' א') גבי מכבה מפני החולה, הא למדת שאסור לגרום הכיבוי, והשיבו עולא שהדין עמו ושלא מדעתו עשה השמש כן. ואינו חותך ראש הפתילה בכלי אלא נופץ את ראשה בידו, אגודה של עצים שהדליקה במדורה העץ שלא אחז בו האש מותר לשומטו ואינו דומה למסיר שמן מן הנר (רמב"ם שם) כך פירש רב אלפס הא דאמר קנבא שרי בפרק יום טוב (ביצה כ"ב א'). ורבינו שלמה פירש קנבא למחוט ראש הפתילה שנעשת פיחם, ואין נראה דהא בפרק המביא (ביצה ל"ב ב') אומרה בלשון אחר, אמר רב מוחטין את הפתילה ביום טוב (שם תד"ה קנבא).
<h2>דף מה:</h2>
בהמות מדבריות שבאו ביום טוב בשביל גוי, יש בפרק כירה שתי לשונות, בלשון אחד אומר דמודה ר' שמעון בהן דמדמה להו למוקצה דגרוגרות וצימוקין, ולאידך לישנא שרי רבי שמעון למישחטינהו, ופוסק בהלכות גדולות (דף ל"ז ד') כלישנא דלקולא דכל היכא דאיכא תרי לישני ולא איפסוק הילכתא כחד מינייהו בדאורייתא עבדינן לחומרא בדרבנן עבדינן לקולא. מסקנא דמילתא (קנ"ז א') כרבי שמעון סבירא לן דלית ליה מוקצה לא ביום טוב ולא בשבת אבל מודה הוא במ[ו]קצה מחמת חסרון כיס ובמוקצה דגרוגרות וצמוקין, ובמוקצה דמחובר כמו שפי' רבי' שלמה (ביצה כ"ד ב' ד"ה אם) גבי גוי שהביא דורון, ובהלכות שבת הארכנו בדבר זה ושם פירשנו משפט כל דבר הנצוד והנלקט מן המחובר ביום טוב, ואין הלכה כמותו במוקצה מחמת איסור דדחייה בידים כמו נר שהדליקו באותה שבת כדאיתא בסוף מסכת שבת (קנ"ז א') ומודה הוא במוקצה דאבנים ומודה בקוץ רטוב כדפירשתי לעיל (דף כ"ה ב' בד"ו [הו' בשבת קכ"ד א']) דכיון דלא חזי להסקה אסרי בית הלל לכל דבר אבל בנולד סבירא לן דאסיר.
<h2>דף קכא:</h2>
בפרק משילין (ביצה ל"ו ב') אמרינן גרף של רעי מותר להוציאו לאשפה ואפילו הרעי בפני עצמו כדמוכח בעכבר מת שנמצא בבשמים של רב אשי ביום טוב וצוה להוציאו בידים וגם בשבת נמי מותר כמו שמוכיח בפרק כל כתבי.
<h2>דף קכד.</h2>
ובפרק המביא (ביצה ל"ג א') גרסינן והילכתא ענף חד כגון בקוץ יבישא שרי לצלות בו רטיבא אסיר ופיר(ו)ש שם רבינו שלמה (ד"ה והלכתא) דהך הילכתא אליבא דמאן דאית ליה מוקצה אבל אנן כר' שמעון סבירא לן וכולהו שרו וכעניין זה נאמר גבי אין סומכין את הקדירה בבקעת (שם), וזהו דוחק שיפסוק התלמוד דלא כהילכתא, ופירש רבינו יעקב (וכ"ה ברא"ש ביצה פ"ד סימן י"ב ע"ש) דהך דהמביא דאין סומכין לאו משום מוקצה אלא משום דגזרינן יום טוב אטו שבת כדמסיק בפרק כל הכלים, ומסיק התם דמתניתין דהכא בית שמאי היא אבל בית הלל שרו, והא דאסר הכא ברטיבא לאו משום דאית ליה כבית שמאי דאמרו לא ניתנו עצים אלא להסקה משום גזירה יום טוב אטו שבת, אלא אליבא דבית הילל פוסק והיכא דחזו להסקה שרו בית הילל לכל דבר לסמוך הקדירה וכיוצא בו, אבל רטיבא דלא חזי להסקה אסרינן לכל דבר אף לעשות ממנו שפוד לצלות בו.
<h2>דף קכח:</h2>
שנינו בפרק מפנין, אין מיילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין [אותה], כיצד אוחז בוולד שלא תפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו (רמב"ם יו"ט פ"ד הל' ט"ז).
<h2>דף קלד.</h2>
אין עושין גבינה ביום טוב שאם גבן מערב יום טוב אין בזה חסרון טעם (רמב"ם יו"ט פ"ג הל' י"ב). אין כותשין את הריפות במכתשת גדול אבל כותשין במכתשת קטנה שהוא שינוי לה ובארץ ישראל אפילו בקטנה אסור שהתבואה שלהם טובה היא ואם כותשין אותה מערב יום טוב אין בכך הפסד (רמב"ם שם הל' י"ג).
<h2>דף קלט.</h2>
ולגבי מת אפילו בשני ימים של ראש השנה יתעסקו בו ישראל ביום טוב שני, דאמר רבא (ביצה ו' א') מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים [מת] ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה (בה"ג דף ל"ה ד'), ואמר רב אשי בפ"ק דביצה (שם) אפי' לא אישתהי המת ואין לחוש כל כך שיסריח. וגרסינן בפרק ר' אליעזר תולין שלחו להו לבני בשכר לפי שלא היו בני תורה מת לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני, ועוד מסיק רבינא בפרק קמא דביצה (שם) האידנא דאיכא חברי חיישינן, שכופין את הישראלים לעשות מלאכתן לא יתעסקו בו ישראל ביום טוב שני, וכן הורה רבינו תם (שם בתד"ה והאידנא) עכשיו כדברי רבינא מפני (השי') [השרים] ור"י בן אחותו אומר כי אין לאסור עתה מטעם זה מאחר שאין מצוי בינינו שיכופו ישראל למלאכה, ומטעם זה אין אנו נוהגין איסור בגילוי מפני שאין נחשים מצויין בינינו עכשיו, וגם מההיא דבני בשכר אין ראייה שהרי במסכת עבודה זרה בשילהי פרק רבי ישמעאל (נ"ט א') גבי רבי חייא בר' אבא דאיקלע לגבלא אסר להו תורמוס דשלקי גוים לפי שאינן בני תורה ואנו נוהגין להתיר בכל הנאכל כמו שהוא חי וכל שאינו עולה על שולחן מלכים ולא מחמרינן מטעם לפי שאינן בני תורה וכן פוסק שם (תד"ה כל) גם ר"ת, וגם כתב מו' כי מעשה בא לפני זקני הרב רבי יהודה והרב רבי יוסף אחיו [בני הר"ר יום טוב] והתירו, ותמה רבינו תם (עי' בתו' ביצה שם) היאך התירו.
<h2>דף קמא.</h2>
ותניא בתוספתא (ביצה פ"א הי"ב ע"ש ובביצה י"ד א' תד"ה בית) הפילפלין כתבלין, שבית הילל מתירין כדרכן אף במדוך של אבן (במשנה שם), והא דאמר בסוף ר' אליעזר תולין הני פילפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי תרתי אסיר, רבא אמר כיון דמשני אפי' טובא נמי, התם בשבת מיירי דבעי שינוי ולא כמו שפירש שם רבינו שלמה ור"ח והשאלתות דרב אחאי (פרשת אמור ק"ז) דביום טוב מיירי, וליתא כדאיתא בתוספתא, וגם שם היה לו לפרש בהדיא ביום טוב כיון דכולה מסכתא איירי בשבת, והא דאסרינן בפ' שני דביצה (כ"ג א') לטחון פלפלין בריחים שלהן, והן מוליני"יש בלעז כדמוכח התם (כ"ג ב') שיש בו ג' כלים, רחים שאני משום דמחזי כעובדא דחול (שבת שם תד"ה הני ע"ש). עוד גרסינן בביצה פ"ק (שם) רב ששת שמע קול מכתשת ביום טוב אמר זה לא היו עושין בביתי, ומקשה ושמא היו כותשין על ידי הטייה, ומתרץ שמע הקול צלול מפני שהיו כותשין כדרכו, ומקשה עוד ושמא תבלין היו כותשין שאין צריך הטייה ושינוי, ומתרץ כי ידע שלא היו כותשין תבלין כי יש להם קול ניבוח, משמע שכל מיני תבלין נדוכין כדרכו ודווקא במלח צריך הטייה (ע"פ רי"ף ביצה שם).
וזופתין את החבית כדי שלא יפסיד את היין, וזופתין כוזתא מפני שאין בו טורח (ע"פ רמב"ם יו"ט פ"ח הל' י"ד), כשני הלשונות (מו"ק י"ב א') להקל. רבא (מו"ק י' ב') שרא לכסכוסי קרמי, פי' לרכך את הבגדים בידים מפני שהוא עושה מעשה הדיוט כך פי' רבינו משה (שם), ורבינו יצחק (תד"ה כסכוסי) פי' ליסא"ר בלעז שמחלקין את הבגדים באבן זכוכית לאחר הכיבוס והוא גיהוץ, לשון אחר לכסכוסי במי קמח שזהו אנפזיי"ר בלעז, וראשון עיקר דכיסכוס הוא לשון שיפשוף כדאמרינן בפ' תולין טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ולא מבחוץ. אמר רב יצחק (א"ר) [בר] אמי אמר רב חסדא (מו"ק י' ב') קטורי בידיה אסור, פי' לעשות קישרי בית הידים מפני שהוא עושה מעשה אומן וכן כל כיוצא בזה, כך פי' רבינו משה (שם), גירסא אחרת (תד"ה קיטורי) קיטרי בירי כמו בירית והם בתי שוקים ואסור לקמטן וכן בתי ידים וכן פר"ח והוא רידיי"ר בלעז.
<h2>דף קמו:</h2>
תניא בפרק המביא (ביצה ל"ג ב') רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצות בו שיניו, וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה, ושוין, בקיסם (רש"י), שלא יקטמנו כו' פירש רבינו יצחק טעמא דרבנן משום דמיחזי כמתקן כלי ואפילו רבי שמעון מודה (עי' תו' ל"ג א' ד"ה וחכמים), אבל מן האבוס של בהמה או הראוי לאבוס שרי כדאמר רב יהודה (שם) אוכלי בהמה, כגון קש ועלי קנים אין בהן משום תיקון כלי ומותר לקטום ולתקן קש של שבולין בשבת לחצות בו שיניו, לשון רבי' שלמה, ואמרינן התם דלרבנן קוטם עצי בשמים להריח מותר לכתחילה, רבין בר רב אדא (ביצה ל"ג ב') ורבא בר רב הונא תרווייהו אמרו כי הוינן בי רב יהודה היה מסעף ענפים במקלות קשים וראויין לעשותם בית יד לקורדום והוא היה מפשחן להריח, ויש שם ברייתא שאוסרה והיא כר' אליעזר. ומשמע מכאן דמותר להריח בבשמים ביום טוב, ולא כדברי האומרים דאין מברכים על הבשמים בשעת הבדלה ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת שמא יקטמנו מן המחובר, דהכא שרינן בהדיא ולא גזרינן, אבל אומר רבינו יצחק הטעם, דתענוג יום טוב והשמחה משיבין הנפש שנאבדה (עי' שם תד"ה כי), ולא דמי להא דאמרינן בפרק חבית האי טרפא דאסא אסיר גזירה שמא יקטום, דהתם לאו משום מחובר, דמיירי לתת עלה של הדס בנקב החבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם, וגזירה שמא יקטום העלה מן הענף והוה ליה כמתקן כלי (עי' רש"י שבת שם ד"ה שמא). ולפי שעלה אחד קל להנתק גזרינן ביה טפי שמא יקטום העלה מן הענף כדגזרינן בסוף פרק שני דגיטין (כ"ב א') גבי גט דפוסל רבא כשכתבו על עלה של עציץ נקוב גזירה שמא יקטום.
<h2>דף קמח:</h2>
תנן בפרק משילין (ביצה ל"ו ב') כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב, כלומר כל דבר שבות שאין בו מצוה כלל או דבר רשות שיש בו קצת מצוה או דבר שיש בו מצוה ממש וחייבו חכמים לשבות מהן בשבת כמו כן חייבו חכמים לשבות מהן ביום טוב (ע"פ רש"י שם), אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין, ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין, ובתוספתא (ביצה פ"ד ה"ג) מוסיף ולא מגרשין, אמנם בפ' הזורק (גיטין ע"ז ב') מוכיח שהתירו לגרש בשבת במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם (שם תד"ה ותיזיל), ולא חולצין ולא מיבמין, ואלו הן משום מצוה לא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות, כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת, וטעם כולם מפרש שם בגמרא. ופירש רבינו שלמה, מטפחין יד על יד, מספקין כף על ירך, ובירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב) לא משמע כן דקאמר עלה, לא מספקין סיפוק שהוא מחמתו כמו דאת אמר (במדבר כ"ד ט') ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק כפיו, ולא מטפחין טפוח שהוא לרצונו. משמע דשניהם יד על יד אלא שזה מחמתו וזה לרצונו, וכיון שעושין להשמעת קול גזרינן שמא יתקן כלי שיר, מיהו כפירוש רבינו שלמה נמי אשכחן קרא דכתיב (ירמי' ל"א ח') ספקתי (ידי) על ירך. תו גרסינן בירושלמי (שם) בהילולי דרבי שמעון ברבי הוו מטפחין אחורי ידיהון בשבתא עבר רבי מאיר ואמר רבותינו הותרה שבת שמע רבי ואמר מי הוא זה שבא לרדותינו בביתינו שמע רבי מאיר קליה דרבי וערק נפקי פדיי בתריה, פירוש פדיי פוצעים, אפרח קדליה, פירוש נפל כובעו בברחו, וראהו רבי מאחוריו בלבד ושוב לא ראהו, משמע שמתיר רבי דבר זה, ובמסכת נדה (י"ד ב') משמע שיש לסמוך על דבריו משום דהוו שכיחי רבים גביה ומחדדו שמעתתיה. עוד מסיק שם על משנתינו שלמעלה לא דנין כו' וכולן שעשו אף מזידין מה שעשה עשוי אף בשבת, ושמעינן מינה מאן דעבר ואקני מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה (רי"ף ביצה כ' ב'). וההיא דאין מקדשין מוקי לה בפרק משילין (שם) כשיש לו אשה ובנים, משמע שאם אין לו מותר, וקצת משמע בירושלמי דיומא פרק קמא (ה"א) דבכל עניין אסור לקדש אשה בשבת, דמפרש טעמא דאין מקדשין משום דנמצא כקונה קניין בשבת (עי' תו' שם ל"ו ב' בד"ה והא) והדר מסיק אמר רבי מנא הדא אמרה הלין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קניין בשבת, ומיהו ההוא נמי איכא לאוקומי בשיש לו אשה ובנים (ביצה שם תד"ה והא ע"ש), וכתב ר"ת בתשובתו (ספר הישר תשו' סימן י') כי בדוחק גדול התירו לקדש בשבת ולא היה מורה כן הלכה למעשה, ובהא פליג הירושלמי על תלמוד שלנו דהתם מפרש טעמא דאין מקדשין משום קונה קניין דהיינו משום דכתיב (ישעי' נ"ח י"ג) ממצוא חפצך ודבר דבר, ובגמרא שלנו (ביצה ל"ז א') מפרש וכולהו מ"ט גזירה שמא יכתוב.
<h2>דף קנו:</h2>
ואין חילוק בין שבת ליום טוב כדמוכח בסוף מסכת שבת דסתמא דתלמודא מקשה שם לרבי יוחנן שמדבר על שבת מסתם משנה דיום טוב, משמע דאין חילוק ואע"ג דבמוקצה הלכה כר' שמעון דשרי, בנולד אסור כגון מנא דמיתבר ביום טוב דאסיר לשורפו ולבשל בו דהוה ליה נולד דדרש רבא (ביצה ל"ג א') אשה לא תכנ(י)ס לבית העצים ליטול מהן אוד, משום דקמתקנא מנא בי"ט ותיקון כלי בי"ט אסור, ואוד שנשבר ביום טוב אין מסיקין אותו ביום טוב לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דהוה ליה נולד ואסור, כל זאת השיטה פי' בה"ג דרב יהודאי גאון (דף ל"ה ג'), אמנם לא היו צריכות לפרש טעם אוד משום תיקון כלי אלא משום מוקצה כגון בעצים רטובים שאינם ראויים להסקה דבהדיא סובר רבא בפרק נוטל (קמ"ב ב') כר' יהודה במוקצה, ואין כן הלכה ורבי' שלמה (ביצה ל"ג א' ד"ה והלכתא) ורבינו תם (וכ"ה ברא"ש ביצה פ"ה סימן י"ד) מסכימים לזה. ועוד מביא רבינו תם ראיה (וכ"ה ברא"ש שם) דנולד אסור מדקאמר סתם תלמודא דסוף פרק נוטל (קמ"ג א' וע"ש בתד"ה שמואל) הני גרעיני תמרי פרסייתא אסור לטלטולינהו, וכי תימא היינו משום דאפילו לבהמה לא חזו, לא היא כדמוכח בפרק במה מדליקין (כ"ט א'), והא דפריך בסוף כירה (מ"ה ב') על ר' יוחנן מדרב נחמן דאמר מאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד לא קיימא לן הכי, ובריש ביצה (ב' ב') דאמרינן דרבי סתם לן כר' יהודה ביום טוב במוקצה כדי שלא יזלזלו ביום טוב על ידי שהותרה להם מלאכת אוכל נפש אין כן הלכה. ועוד יש לפרש דלא סתם לנו כמותו אלא בנולד, וקורה שנשברה הוי נולד כמו שברי כלים וכן כתב רבי' משה בהלכות יום טוב (פ"ב הל' י"ב) שיש בה איסור נולד, אבל מה שאין מבקעין עצים מן הקורה זהו משום מוקצה מחמת חסרון כיס דאפילו ר' שמעון מודה (שם תד"ה גבי) דהיינו ארזי דסוף מסכת שבת (קנ"ז א'). ורבי' משה בר מיימון (שם פ"א הל' י"ז) תפש שיטתו כרב נחמן דריש מסכת ביצה דקאמר דגבי שבת סתם לן תנא כר' שמעון אבל גבי יום טוב סתם לן כרבי יהודה ואומר רבינו שלמה ורבינו יעקב שרב נחמן דחק עצמו לפי שיטתו ואין צריך לומר כן לשאר האמוראים לרב יוסף ולרבה ולרב יצחק.
